"אין לי כח"
"קמתי עייף כאילו לא ישנתי"
"בחיים לא ישנתי צהריים – עכשיו אני פשוט נכבה"
מגמות עדכניות בשנת 2024 כמו התפטרות שקטה (יעני הפסקת תפקוד והמצאות פיזית בלבד במשרד) הפסקות קפה שאורכות יותר מזמן העבודה וימי ראשון שבהם עדיין מרגישים את הסופ"ש בקצב ובחדות ידועים מזמן…
בחודשים האחרונים – בישראל 2024 – אנשים מרגישים עומס לא רק על הלו"ז
שלהם בעבודה – אלא גם על עצמם…
"בלי או עם קשר למלחמה – אנחנו נמצאים עכשיו בעידן של "התשישות הגדולה.
אנחנו יודעים שאנחנו עייפים, ואנחנו רואים את זה בבחירות שאנחנו עושים כל יום: להזמין ארוחת ערב כי אין לנו כוח לעשות את זה, ניסיון למצוא דרכים לעבוד מהבית כדי שלא נצטרך להוסיף שעתיים נסיעה ליום שלנו, יציאות חברתיות נדירות כי אי אפשר לתאם לוחות זמנים עמוסים של כולם, הזנחה של תחביבים ועוד.
אנחנו מרגישים כל כך עייפים שחלקנו הפסיקו פעילויות שבעבר היו שגרתיות ונעשו בקלות ובכייף, כמו להתאמן וללכת לשופינג.
אז כמובן שיש את מחלות החורף, האינפלציה, טראומת השביעי באוקטובר, המלחמה וחוסר הוודאות הכללית – וקיבלתם מתכון לתשישות פיזית, נפשית ורגשית מוחלטת.
אז למה רמות התשישות עולות?
שלושת הגורמים שבדרך כלל מתעלמים מהם, אבל תורמים הכי הרבה הם אורח חיים לא ממש בריא, חשיפה ללחץ מחוץ לשליטתנו ("הותר לפרסום" וחרדות ממה שיביא איתו עוד יום לחימה) וחוסר ביטחון כלכלי.
- אורח חיים לא ממש בריאמה ההפך מלהרגיש מותש? להרגיש סופר אנרגטי. אבל איך עושים את זה?דן בוטנר, סופר וחוקר רבי המכר של הניו יורק טיימס, בילה את הקריירה שלו בחקר "אזורים כחולים", אזורים בעולם שבהם אנשים חיים חיים ארוכים ובריאים יותר מכל מקום אחר (אידיליה, בקיצור)הוא מסביר שלאנשים שחיים באזורים כחולים יש דבר אחד במשותף: הם חיים קודם כל כדי להרגיש "חיים".אוכלים טוב, ישנים מספיק, יש להם מספיק זמן לבלות עם חברים ומשפחה וה עושים את עבודתם עם מטרה ושליחות.רובנו אוכלים מזון מעובד (זה אולי לא בריא אבל טעים, מהיר ולא מצריך הכנות), עובדים כדי "לסגור את החודש" וחיים מסופ"ש לסופ"ש…
- אם אנחנו מתמודדים עם משהו שיש מה לעשות איתו (פרויקט גדול שאנחנו עובדים עליו, איזון בין עבודה תובענית לטיפול בילדים, עשיית משהו שמפחיד אותנו) אנחנו מסתערים עליו. אבל…. לחץ מחוץ לשליטתנו (המלחמה, המצב הפוליטי, סיפורים מכמירי לב מהשביעי באוקטובר והחטופים שלבנו יוצא אליהם) גורם לנו להרגיש חסרי אונים. כולם יודעים שלחץ גורם לתשישות אבל חשיפה ללחץ מחוץ לשליטה שלנו שגורמת לנו לאבד תקווה. דווקא התקווה היא קונטרה חזקה לתשישות ולשחיקה.
המפגש של אורח חיים לא ממש בריא ומתח מתמשך עליו אין לנו שליטה וככה הפכנו לקבוצה עייפה מאוד של אנשים.
החדשות הטובות הן שיש דברים שיכולים להחזיר לנו חלק מהאנרגיה – למרות כאב הלב, המתח וחוסר הוודאות.
בסופו של יום, איך שאנחנו מרגישים נקבע על ידי החלטות קטנות שאנחנו מקבלים.
כמה שעות שינה אנחנו ישנים, אם אנחנו מוצאים זמן לעשות הליכה ,נמנעים מסרטונים, אנשים ופוסטים שעושים לנו רע ומתמקדים במה שכן בשליטתנו – –
איך אני גורם למשפחה, לחברים, לתפקיד שלי בעבודה – לפרוח, לצמוח, לשגשג.
אנחנו לא יכולים לחכות לשינויים שיבואו ואז נתעורר! זה (לפחות) תלוי רק בכם…
יעל שחר ישראלי – יועצת ארגונית Mba , יועצת עסקית ומלווה מנהלים. מאמנת לבעלי קשב וריכוז, מתמחה בטראומה אישית וקולקטיבית, וניווט במצבי אי וודאות.
